החלטה בתיק ת"א 11875-11-09

בפני בקשת הנתבע לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר עילה ו/או בשל היותה טורדנית או קנטרנית ולחילופין, בהיותה חוסה תחת ההגנות בסעיפים 14 ו- 15 (4) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965 (להלן- " החוק").

תמצית טענות הצדדים

1.        לטענת הנתבע, מדובר בתביעה מופרכת. על בית המשפט לאזן בין אינטרסים מנוגדים, כאשר למול האינטרס של התובע למצות את ההליך עומד אינטרס הנתבע שלא להיות מוטרד לשווא ושל בית המשפט שלא לכלות את זמנו המוגבל על ענייני סרק. ניהול התביעה במקרים כגון אלה, פוגע בזכויות החוקתיות של הנתבע ושל הציבור הרחב ובאינטרסים ציבוריים כבדי משקל. לכן, ראוי לסיים את הדיון בתביעות חסרות בסיס ובמיוחד בתביעות כאלה שנראה כי התובע מבקש לנצל את מערכת המשפט למטרה זרה המשרתת אותו, מוקדם ככל הניתן.

2.        הנתבע טוען, כי במסגרת איזון האינטרסים הנדרש בהתאם לתקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן- "התקנות") יש לתת את המשקל למשמעויות של עצם ניהול התביעה על חופש הביטוי של הנתבע, ועל האינטרס הציבורי לעודד השתתפות אזרחית ללא מורא בתהליכים דמוקרטיים. התביעה הוגשה בעקבות התבטאות הנתבע במסגרת ויכוח ציבורי, בנושא בעל עניין רב לציבור שמתנהל מזה שנים לא מעטות כולל בכלי תקשורת רבים בדבר התנהלותו הציבורית של התובע.  התביעה הוגשה נגד אזרח, אשר נתפס על ידי התובע כ"מוביל" חזית מאבק מסוים כנגדו.

3.        עוד טוען, הנתבע, כי כתב התביעה אינו מגלה עילה מאחר ועומדת לנתבע הגנת "אמת דיברתי" בהתאם לסעיף 14 לחוק. שכן לנתבע מידע עובדתי מהימן על בסיסו ביקר בפומבי את התנהלות התובע, מידע המהווה עניין לציבור ומקור להשמעת ביקורת ציבורית לגיטימית. לחילופין, נהנות אמירותיו של הנתבע מהגנת הבעת הדעה לפי סעיף 15(4) לחוק, אשר אין צורך לנהל משפט לשם הוכחתה.

4.        הנתבע, מוסיף וטוען כי, בהתאם לפסיקה פרסום אינטרנטי הינו פרסום שלאור מאפייניו לא יכול להיות בו לשון הרע, אלא בנסיבות מיוחדות ונדירות. הפרסום האינטרנטי נתפס על ידי הציבור ככזה שאינו מתיימר להיות מלומד, ערוך, בדוק, או פרי של שיקול דעת מעמיק ולפיכך, אינו נהנה מאמון ולכן פוטנציאל הפגיעה שלו ככלל אינו קיים. במקרה הנדון, אין המדובר בלשון הרע ואין לראות בביטויים לשון הרע כאשר הם נעשו באינטרנט.

5.        התובע מתנגד לבקשה וטוען כי דינה להידחות. בקשה לסילוק על הסף הינה בקשה למתן סעד מרחיק לכת שמטרתו להציב סכר משפטי בפני התובע עוד בטרם יוכל לפצות פיו, להשמיע ראיותיו ולשטוח טענותיו. בבוא בית המשפט להכריע בבקשה שכזו, עליו לנהוג זהירות יתרה ולעשות שימוש באמצעי חמור זה רק באותם מקרים בהם ברור, כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל את הסעד שהוא מבקש על פי העובדות העולות מתביעתו. דחייה על הסף תעשה, כאשר בית המשפט משוכנע שאם היה נשמע הדיון לגופו היה דינו להידחות. הנתבע מנסה להביא לסילוק התביעה על הסף בהסתמך על תצהירים אשר הוא טוען כי ניתנו על ידי התובע בהליכים חיצוניים לתביעה דנא. בהתאם לפסיקה, לא ניתן לבקש סילוק התביעה על בסיס טיעונים עובדתיים אשר מקורם הוא בראיות חיצוניות לכתב התביעה ואשר אינן מהוות חלק מהמסכת העובדתית. הבקשה משובצת לאורכה ולרוחבה בטיעונים עובדתיים, אשר לא רק שהם שנויים במחלוקת, אלא שאינם באים בגדר המסכת העובדתית שהציג התובע בתביעתו. צירופם של קטעי עיתונים שונים אשר אינם חלק מהמסכת העובדתית לה טוען התובע, איננה יכולה להבחן במסגרת הבקשה דנן.

6.        התובע טוען, כי ניסיונו של הנתבע להסתמך על קטעי עיתונים שונים, וכן התצהיר אשר ניתן בהליך נפרד, כמו גם הטענות המועלות בבקשה עצמה, הינן טענות הגנה עובדתיות שלא ניתן לבסס בהסתמך עליהן כשלעצמן, החלטה לסלק על הסף תובענה. לאור השלב המקדמי במסגרתו נבחנת הבקשה, אפשרות תחולתה של תקנה 100 לתקנות, נבחנת בהתאם לתיאור המופיע בכתב התביעה ובהתאם אליו בלבד. לא ניתן למחוק על הסף בהסתמך על טענות הגנה עובדתיות הבאות להפריך את גרסת התביעה. במקרה בו מעיון בכתב התביעה לא ניתן לשלול התגבשות עילה, אין לחסום דרכו של התובע ויש להותיר בירורן של הגרסאות הנגדיות לשלב הבאת הראיות.

7.        עוד טוען התובע, כי העלאת טענות הגנה נגדיות על ידי הנתבע לרבות טענות הגנה שונות לפי חוק איסור לשון הרע, אין בה בכדי להעלים באחת את הטענות שבכתב התביעה. מדובר בבקשה הנשענת על טענות עובדתיות, אשר מקומן להתברר לפני בית המשפט הנכבד לאחר שמיעת עדים ובחינת הראיות העולות מתיק זה. השערותיו של הנתבע היו צריכות להיבדק בטרם הטיל את רפשו בתובע ואין הוא נהנה מהגנת אמת הפרסום או הבעת הדעה בעניין זה. לא ניתן לטעון כי הנתבע רק הביעה דעתו בעניין זה, היות והבעת דעתו של הנתבע, הייתה צריכה להיות מבוססת על עובדות אשר אינן מצויות בידיו של הנתבע וככל שיהא בכך צורך יוכיח התובע כי אינן נכונות.

8.        התובע מוסיף וטוען ,כי טענות הנתבע באשר לפרסום הרע ברשת האינטרנט אינן ישימות בהכרח לפרסום בדוא"ל. תביעות אלה עוסקות באחריות בעל אתר אינטרנט המאפשר לכל אדם לנהל ולהקים פורום על דברי לשון הרע הנאמרים בו.

9.        הנתבע הגיש תשובה לתגובת התובע. בתשובתו טוען הנתבע, כי על בית המשפט להפעיל מנגנון סינון ראשוני של תביעות חסרות בסיס ולסלק מעל פניו תביעות שאינן עונות על ההגדרה הבסיסית של תביעה בעלת סיכויי זכייה כלשהם. בין הנתבע לתובע מתנהל פולמוס ציבורי. התובע הוא איש עסקים הפועל גם בתוך המערכת הפוליטית והיה עליו להיות נכון לספוג ביקורת ציבורית בנוגע לכך. אך הוא, במקום זאת, מנסה להרתיע את יריבו הפוליטי באמצעות תביעה חסרת בסיס המתייחסת למשלוח דואר אלקטרוני שגרתי כמעט, המבטא את עמדתו ודעתו של יריבו. במקרה כזה חשוב לבחון, האם לא ניתן "לסנן" ולסלק את התביעה כבר עתה. לתביעה אין עילה של ממש והטענות בכתב התביעה הן טורדניות וקנטרניות.

דיון והכרעה

10.       הסעד של סילוק תובענה על הסף הינו סעד דרסטי שאין בית המשפט נוקט בו אלא לעיתים נדירות. מתדיין זכאי,כי יהיה לו יומו בבית המשפט ועל בית המשפט לנהוג במשנה זהירות בהפעלת סעד זה (ראה: ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני, פ"ד ל"ו (2) 151, 155- 156).

יש להשתמש בסעד זה רק כאשר כלו כל הקיצין וברור שהתובע לא יוכל לקבל את הסעד שביקש, אפילו הוכיח את כל העובדות הכלולות בכתב התביעה.

(ראה: ע"א 109/84  ורבר ואח' נ' אורדן תעשיות בע"מ ואח', פ"ד מ"א (1) 577; ע"א 642/89  עזבון המנוח מאיר שניידר ז"ל נ' עירייתחיפה, פ"ד מו(1) 470; ע"א 50/89  פרופ' רות ליטן נ' פרופ' חיים אילתה ואח', פ"ד מה (4) 18; ע"א 450/70  מדינת ישראל נ' זאב יוליס, פ"ד כד (2) 522; ע"א 693/83  שמש נ' רשם המקרקעין תל-אביב -יפו, פ"ד מ(2) 668).

11.      סעיף 14 לחוק (הגנת אמת הפרסום) קובע:

"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זו הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתות של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש".

סעיף 15 (4) לחוק (הבעת דעה) קובע:

"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו: